בכור לאמו
המצווה חלה על "פטר רחם": הבן הראשון שנולד לאמו, בלידה רגילה. בן שנולד בניתוח קיסרי פטור.
בחרו בלוח את יום הלידה, והמחשבון יראה מתי חל היום ה-31, בתאריך העברי ובתאריך הלועזי.
בלוח העברי היום מתחיל בערב. מי שנולד אחרי השקיעה נחשב שנולד ביום שלמחרת.
החישוב לפי הכלל המקובל: יום הלידה הוא היום הראשון, והפדיון ביום ה-31. לפני שקובעים מועד, אשרו את התאריך עם רב או עם הכהן.
פדיון הבן, שנקרא גם פדיון בן או פדיון בכור, הוא מצווה מהתורה: האב פודה את בנו הבכור בחמישה סלעי כסף שהוא נותן לכהן.
המקור הוא מכת בכורות במצרים. הקדוש ברוך הוא הציל אז את בכורי ישראל, ומאז הם קדושים לו וצריכים פדיון.
"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא" שמות יג, ב
החיוב מוטל על האב, משעה שמלאו לבן שלושים יום. אם האב לא פדה, הבן פודה את עצמו כשיגדל.
הטקס עצמו קצר. הוא נערך בנוכחות הכהן, המשפחה והחברים, ואחריו יושבים לסעודת מצווה.
הסרטונים מוצגים מיוטיוב, ונטענים רק אחרי שלוחצים עליהם.
אלה התנאים העיקריים. אם יש ספק במקרה שלכם, שאלו רב.
המצווה חלה על "פטר רחם": הבן הראשון שנולד לאמו, בלידה רגילה. בן שנולד בניתוח קיסרי פטור.
אם האב כהן או לוי, או שהאם בת כהן או בת לוי, אין חובת פדיון.
פודים ביום ה-31 ללידה. אם הוא חל בשבת או בחג, דוחים למוצאי השבת או ליום שלמחרת. מי שלא פדה בזמן פודה מאוחר יותר.
דמי הפדיון הם חמישה סלעים, כ-100 גרם כסף טהור (יש דעות שונות בשיעור המדויק). נותנים מטבעות כסף או חפץ ששווה את הסכום. נהוג שלא לפדות בשטרות או בצ'ק.
החיוב חל רק כשהבן חי ביום ה-31. אם חלילה נפטר לפני כן, אין חובת פדיון.
האב הוא שפודה את בנו. אם האב נפטר או לא פדה, הבן פודה את עצמו כשיגדל.
הטקס קצר, ולרוב נמשך בין רבע שעה לחצי שעה. הנוסח המדויק משתנה בין העדות, והכהן מנחה אתכם בו.
מתאמים עם כהן, מכינים את מטבעות הפדיון ואת הסעודה. נהוג להביא את התינוק אל הכהן על מגש נאה.
האב מודיע שזה בנו הבכור. הכהן שואל אותו במה הוא חפץ יותר: בבנו, או בחמשת הסלעים. האב עונה שהוא חפץ בבנו.
האב מברך שתי ברכות, "על פדיון הבן" ו"שהחיינו", ומוסר את המטבעות לכהן.
הכהן מעביר את המטבעות מעל ראש התינוק ואומר: "זה תחת זה, זה חילוף זה, זה מחול על זה". הכסף בא במקום הבן.
הכהן מניח את ידיו על ראש התינוק ומברך אותו בברכת כהנים. נהוג שהוא מברך גם על כוס יין.
המשפחה והאורחים יושבים לסעודה חגיגית, עם דברי תורה, שירים וברכות.
יש חודש להתארגן, והוא עובר מהר. הנה מה שכדאי לסגור מראש, ומה להביא ביום עצמו.
כהנים שעורכים פדיון הבן. מתקשרים אליהם ישירות ומתאמים מועד.
הצפון, מחיפה עד קריית שמונה
כל הארץ
כל העולם
כל הארץ
הדרום, מיבנה עד דימונה
אנחנו מוסיפים רק כהנים שאישרו את הפרטים שלהם. מחפשים כהן באזור שלכם? השאירו פרטים למטה ונחזור אליכם.
משאירים שם, אזור וטלפון, ואנחנו מוסיפים אותך אחרי אישור.
כדאי לתאם עם הכהן כמה ימים מראש, ולוודא איתו את השעה ואת המקום.
לא. המצווה חלה רק על "פטר רחם", בן שנולד ראשון בלידה רגילה. בן שנולד בניתוח קיסרי פטור, וגם אח שנולד אחריו בלידה רגילה פטור.
הבן חייב לפדות את עצמו כשיגדל. אין הגבלת זמן, ואפשר לפדות גם בגיל מבוגר.
חמישה סלעים, שהם כ-100 גרם כסף טהור. השווי בשקלים משתנה לפי מחיר הכסף: בנובמבר 2026 שווי הכסף עצמו היה כ-495 ₪. המחשבון שבראש העמוד מראה את הסכום המעודכן לרגע זה.
הכסף ניתן לכהן במתנה גמורה והוא שלו. יש כהנים שבוחרים להחזיר אותו אחרי הטקס, אבל הם לא חייבים, ואין לסמוך על כך מראש.
כן. הפדיון עצמו הוא נתינת הכסף לכהן והברכות. הסעודה היא מנהג ישראל ונחשבת סעודת מצווה, אבל הפדיון חל גם בלעדיה.
לא פודים בשבת וביום טוב. דוחים את הפדיון למוצאי השבת או החג, או ליום שלמחרת. כשהיום חל בצום, יש נוהגים לפדות לקראת הערב ולערוך את הסעודה אחרי צאת הצום. בחול המועד המנהגים שונים. בכל המקרים האלה כדאי לשאול רב.
נותנים חמישה מטבעות כסף שיש בהם יחד שיעור של חמישה סלעים, או חפץ כסף ששווה את הסכום. יש מטבעות כסף ייעודיים לפדיון הבן, ויש כהנים שמביאים איתם מטבעות לטקס. כדאי לשאול את הכהן מראש אילו מטבעות הוא מקבל. נהוג שלא לפדות בשטרות או בצ'ק.
סעודת פדיון הבן היא סעודת מצווה. נוטלים ידיים, אוכלים פת, ונהוג לומר דברי תורה ולשיר. בקהילות רבות עורכים את הפדיון עצמו בתחילת הסעודה. יש נוהגים לחלק לאורחים שום וקוביות סוכר, כדי שייקחו איתם הביתה משהו מסעודת המצווה.
אין הבדל. אלה שלושה שמות לאותה מצווה: פדיון הבן הבכור מהכהן בחמישה סלעי כסף, ביום ה-31 ללידתו.
בלידה רגילה, אם הבן נולד ראשון, הוא הבכור וחייב בפדיון. אם הבת נולדה ראשונה, הבן שנולד אחריה פטור.
תלוי מתי. בן שנולד אחרי הפלה שהייתה בתוך ארבעים יום מתחילת ההיריון חייב בפדיון. בן שנולד אחרי לידה של עובר שלא חי פטור. במקרים שבאמצע צריך לשאול רב, כי הדין תלוי בפרטים.
כן. הקובע הוא האם: בן שהוא הבכור שלה חייב בפדיון, גם אם לאב יש כבר ילדים. ולהפך, בן שהוא בכור לאב אבל לא לאם פטור.
בתחילה הבכורות היו מיועדים לעבודת הקודש. אחרי חטא העגל, שבו שבט לוי לא השתתף, העבודה עברה לכהנים וללוויים. הבכורות נשארו בקדושתם ולכן צריך לפדות אותם, ואילו בני שבט לוי אינם צריכים פדיון.
מחפשים כהן באזור שלכם, רוצים להצטרף לרשימה, או שיש לכם שאלה? השאירו פרטים ונחזור אליכם.